כ"ב. השער נעול

מעת שהחל מלץ לשמש כמורה היה החופש הגדול לתקופה מיוחדת , בה הסתיימו חובות ההוראה וניתן היה לעשות דברים לנפש . "אני יושב כל הימים והערבים בחדר ודוגר בהנאה על ספרים , " דיווח לרוחמה באוגוסט . 1953 תאוות הקריאה יכלה להתמלא אך בקושי במהלך שנת הלימודים , והיא נקברה תחת הררי המבחנים , העבודות ושיעורי הבית . עתה , בחופש הגדול , היה הזמן למילוי המצברים . אך ההנאה האמיתית היתה אחרת לחלוטין : "אני ביקשתי לנצל את ההזדמנות לחדש את מגעי עם הטרקטור , " כתב לרוחמה בסוף החופש של שנת , 1956 "מכיוון שעתה עונה בוערת בטרקטורים , שעובדים בשלוש משמרות בהכנת השדות לזריעה , עשו את רצוני וסידרו אותי לטרקטור . אני עובד במשמרות , בוקר וערב , כמו בימים עברו . והנני חש 648 את עצמי לגמרי בטוב , כאילו אך אתמול ירדתי מן הטרקטור . " מלץ לא ויתר על העבודה בחקלאות , וחיפש כל הזדמנות לצאת אל השדה . מעבר לתחושה הטובה של היות נחוץ למשק , והגאווה של 'הזקן' בן החמישים ושבע כי כוחו עדיין במותניו - היתה העבודה בשדה צורך נפשי של ממש . "היה יום נעים , " כתב לרוחמה , "רוח קרירה נשבה , והיה טוב לרוץ על גבי הטרקטור בשדות העמק המעובד...  To the book