שלג רב היה יורד בימות החורף על בנדין , עיר מכרות אפרפרה בחבל זגלמביה שבדרום מערבה של פולין , על גבול הממלכה האוסטרו הונגרית . העיר נוסדה במאה הארבע עשרה , סביב מבצר אדיר עשוי אבן , ואת התפתחותה היא חבה לפחם ולמחצבים האחרים שנתגלו בסביבתה . "בנדין לא היתה עיר יפה מבחינת הנוף , " כתב יואל מסטבוים , סופר יידי שביקר בה בשלהי מלחמת העולם הראשונה , "האדמה , המכוסה עפרות פחם , היתה ענייה בצמחים . זעיר פה זעיר שם היו זרועות , כנאות מדבר , מדשאות אכולות אבק פחם . אילן היה פה יקר המציאות , ועוד יותר נדירה היתה ציפור כנף . האוויר טעמו חמוץ , ריחו כריח המלח והגפרית ' " כעיר הבנויה על מכרות פחם מזה מאות בשנים נפערו בה חללים תת קרקעיים רבים , ולעתים נדמה היה כי היא עומדת על בלימה . בבנדין ישבו יהודים מאז הקמתה ועסקו בחקלאות ובמסחר , ומן המחצית השנייה של המאה התשע עשרה כבר היוו כמעט מחצית משישים אלף תושביה , ובידיהם בתי מסחר ועסקים שונים , אטליזים , בתי מרזח ומסבאות . עם כיבושה של העיר על ידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה הוענקה לתושביה היהודים זכות הצבעה , ונוכחותם הבלתי נראית , לכאורה , עד כה , הפכ...
To the book