קדיש יתום

לאהרן ז"ל עם שובו אל עפר כפר המכבי א . בן דורנו , המשכל אחד מהוריו או חבר קרוב ללבו - שני מיני יתמות יורדים עליו . האחד בהילקח ממנו אחד מיקיריו , השני בתחושתו שלא זו בלבד שהוא שכול , אלא גם איבד את צורות הביטוי , את אוצרות הלשון , את המורשה הרוחנית , שבאמצעותם נהגו אבות אבותיו לתת ביטוי לאבלם . יתמות אחת היא יתמות מאדם , השנייה - ממסורת . האחת היא יתמות מבשר , והשנייה - מרוח . האחת היא יתמות טבעית , והשנייה - היסטורית . האחת היא יתמות שמשלימה או מפסיקה מעגל של חיים , השנייה - סותמת את צינורות המבע של החיים . בעשרות השנים האחרונות , עם העמקת זרותנו למורשתנו ההיסטורית , למדנו לבטא אבל בשתיקה . לרבים מבינינו זכורים מאורעות מרכזיים , אם בחיינו האישיים ואם בחיי הציבור , להם השכלנו לתת ביטוי כן בשתיקה . פעמים רבות עמדנו ליד קבר של קרוב משפחה או חבר , ובשתיקה ביטאנו את מה שאינו ניתן , או כפי שסברנו בזמנו - גם אינו * הוקדש לאהרן גלס - רע כאדו , מנעורים . נדפס בשדמות , גיליון ל"ו , חורף תש . ל" טעון ביטוי מפורש . לא תהיה זאת גוזמה אם נאמר שבתקופת ה"ישוב , " בשנים שקדמו להקמת המדינה , עלה בידינו...  To the book