הקדמה למהדורה השנייה

נוכח כתביו של אוריאל טל אני עומד כאדם נוכח חבר טוב ויקר , שאמנם אינו בין החיים כמונו אך הוא בין הנוכחים עימנו . הנוכחות של אוריאל טל עצמו בחיינו אינה מובנת מאליה . יש בין הבריות מי שיתנו מקום בחייהם ל"דרך העולם" שבה המת "משתכח מן הלב . " ויש בין הבריות מי שיקדישו את ימיהם ל"בית העלמין , " למת באשר הוא מת , ליגון העוטף את ההעדר . ויש בין הבריות מי שילכו בדרך שלישית , שיש בה גם העדר וגם נוכחות , גם יגון ואנחה וגם פאר וכבוד . לפני מעט יותר משבעים שנה כתב שאול טשרניחובסקי בתל אביב את שירו "בו במעדר . " הנה כמה שורות מתוכו : בו במעדר בו עסית כפיןל , בחפירת בור שתיל במו גן , בחציבת קןן עמוד של גדר , - בו במעדר ! בו במעדר גם כרינו הקבר , חרש חצבנו בנין עדי עד . בבית עולמנו - נשלןף לכל עבר ... בו במעדר . בו במעדר נישר אל מול שנ ? ש מעניות לעתיד הרחוק , אל ו ? עתיד הממשמש וער - , בו במעדר ! המעדר היה בידיו של אדם , בעודו חי , כלי של משמעות החיים : היצירה המעשית . אותו מעדר הוא עכשיו בידיו של אדם אחר , הכורה קבר לחברו . גם עכשיו הוא כלי של משמעות , אבל לא אותה משמעות , לא משמעות החיים , אלא משמע...  To the book