בקיץ 1943 החלו להיראות סימנים ראשונים של קץ המלחמה הקרב . כשלון המיתקפה הגרמנית באזור קורסק במאי—יולי 1943 היווה ראשית מיפנה ומכאן ואילך נמשכה הדיפתם של צבאות גרמניה הנאצית מאדמת ברית המועצות . מיתקפת החורף והאביב של 1944 היתה כבר בסימן טיהורם של גבולות המדינה הישנים ( שעד ספטמבר ( 1939 וכבר החלו להסתנן nw > p מערים ועיירות משוחררות בשטחי אוקראינה וביילורוסיה המערביות ' . מקורן ודרכי הגעתן של השמועות לא היו ברורים , אד השפעתן היתה גדולה , כך נודע לסשה סושקיס שישב בלנינאבאד על הישרדותה של קרובת משפחה בעיר רובנה ששוחררה וב 2 בפברואר 1944 כתב לד , מכתב . צעדו זה זכה לחיקוי בכל נקודות המחנה החלוצי מצד יוצאי עיירות שהשתחררו בזו אחר זו . לשווא ציפו הכותבים לתשובות . למרבה הפלא תשובה אחת הגיעה . חייקה זרניצקי שישבה בבוכארה קיבלה מכתב תשובה מהעיר נייסווייד , מחגךת נעוריה חדווה ליחוביצקי . סימן חיים ראשון ! במרומז ובקיצור סופר בו על הגיטו ועל היער ועל היורדות המעטים . תוכן המכתב עורר התרגשות בין החברים , אך למשמעות הכתוב בו לא ירדו , שוין על גורלם של היהודים בשטחי הכיבוש ועל ממדי הרצח ידעו...
To the book