לפני למעלה מעשרים שנה , כשעמדתי על חשיבותה של מערכת הקשרים בץ הספרות הגרמנית ובין הספרות העברית , שהתקיימה למן המחצית השנייה של המאה ה 18 בגרמניה , והתחלתי במחקרה , לא העסיק נושא זה במיוחד את חוקרי הספרות העברית ולא את העוסקים בספרות השוואתית בישראל ( וגם לא בעולם . ( הזיקה בין שתי הםפרויות היתה ידועה - ואף על פי כן לא פנו לחוקרה . ההיסטוריונים של הספרות העברית תיארו את התפתחותה מאז אמצע המאה ה . 18 אבל משום שנקודת המוצא של רבים מהם היתה מעריכה אסתטית , הם לא מצאו עניין מיוחד בצעדיה הראשונים של הספרות העברית החדשה , החילונית , שלהוציא מספר קטן של יצירות , הישגיה הפואטיים אסתטיים לא היו רבים , לרעתם . הפוזיטיביסטים שביניהם , ובעיקר יוסף קלוזנר , הסתפקו באיסוף הפרטים והעובדות , שאין מחקר יכול בלעדיהם , אך לא התקדמו הרבה מעבר לכך . באחת : ההיסטוריוגראפיה של הספרות העברית החדשה סתמה את הגולל על תקופת הבראשית שלה , שעמדה בצל הספרות הגרמנית ותרבותה , אף כי הכירה בחשיבותה . מגמות חדשות במחקר הספרות בעולם ובישראל , כמו הסמיוטיקה של התרבות , האסתטיקה של ההתקבלות , תפיסת הספרות והתרבות כרב מער...
To the book