פרק שמיני דליה רביקוביץ: "לבד עם השירים"

א בשיריה של דליה רביקוביץ בכלל , ובשירי הספר השלישי שלה בפרט ( רביקוביץ , ( 1970 מופיעה הדוברת , או לחלופין הדמות שעליה בסב השיר , כדמות החשופה לפגעי העולם והאנשים . היא מסתגרת בביתה , לבדה , ובכך מבקשת להתגונן מפני העולם , מפני האנשים שבחוץ . כך למשל בשיר "אתה בוראי זוכר : " אחרי שכלם הולכים אני נשארת לבד עם השירים , חלקם שירים שלי רחללןם של אחרים . שירים שכתבו אחרים אני אוהבת יותר . אני נשארת בשקט ומחנק הגרון משתחרר . אני נשארת . לפעמים אני רוצה שכלם ילכו . לכתב שירים זה אולי דבר נעים . אתה יושב בחדר וכל הקירות מתגבהים . הצבעים נעשים עזים יותר . מטפחת כ : חלה הופכנת לעמק באר . אתה רוצה שכלם ילכו . אתה לא יודע מה אתך . ( רביקוביץ ( 115 , 1995 המתח בין הרצון להישאר לבד לבין הצורך במעטפת החברתית מביא את הדוברת לכדי ערעור מוחלט של הסובייקטיביות שלה . הערעור עמוק כל כך עד שהיא , שדיברה עד כה בלשון נקבה , ממירה את זהותה המגדרית וכותבת על עצמה בלשון זכר , מתוך זרות פנימית : "אתה לא יודע מה אתך . " לא רק הפרדה מן האחרים מערערת ; גם כשהיא מתכנסת פנימה ו"נשאךת לבד עם השירים , " השירים שכותבים ...  To the book