דברי מבוא

בראש מאמרו "הלם העצמאות : הדהודים בשירה הישראלית המוקדמת" מעיף דן מירון מבט על כלל השירה העברית המודרנית ומגדיר אותה הישג של התרבות העברית הציונית החילונית . ( Miron 2010 , 424 ) בכך מבטא מירון דעה מקובלת בקרב חוקרים ומבקרים , שלפיה הספרות העברית החדשה היא ספרות חילונית . אמנם היו שעמדו על הבעייתיות בהשקפה זו , שכן יצירתם של רבים - בהם ענקי ספרות כמו ש"י עגנון , אורי צבי גרינברג ואחרים - רוויה התבטאויות לא חילוניות בעליל , אך למרות זאת היא שרירה וקיימת . ספר זה בא לערער על דעה רווחת זו . אין להכחיש כמובן שבמאה וחמישים השנים האחרונות התרחש תהליך חילון בתרבות העברית , אך לטענתי זהו תהליך שטרם בא אל סיומו . מדובר במגמת חילון ולא בחילוניות גמורה . יתרה מזו , אין ודאות שזה המסלול היחיד , ואף לא העיקרי , שבו צועדת התרבות העברית עד עצם הימים האלה . וכדברי טלאל אסד על הלאומיות בכלל , אמנם החילוניות הלאומית מעמידה עצמה בניגוד לאל אבל אין היא מופיעה כחלופה מוחלטת וסופית לו . מדובר במעין תהליך של ניתוק הדרגתי מהאל , אבל זהו תהליך שלעולם אינו מגיע לכלל השלמה . אדרבה , לעתים קרובות התרבות חוזרת בה ...  To the book