יעקב ידגר מבוא במאמר זה אבקש להתחקות על יחסה של מערכת החינוך בישראל כלפי המסורתים וכלפי הזהות המסורתית . אטען כי מערכת החינוך היא זירה מרכזית שבה באים לידי ביטוי הלחצים הצולבים , המופעלים על המסורתים תדיר ובאופן נמשך . לחצים אלו נובעים בראש ובראשונה מן הדומיננטיות של שיח השסעים ה"דתי–חילוני , " שבו המסורתים מצטיירים כבעלי עמדה "היברידית , " ולפיכך כמי שזהותם אינה שלמה ; עקב כך מוצבת לפניהם דרישה תקיפה למדי שינטשו את זהותם זו ויאמצו אחת משתי האופציות הדומיננטיות - חילוני או דתי . עוד אטען כי בחינה זהירה של התמודדות המסורתים עם מערכת הלחצים הזאת המופעלת עליהם בשדה החינוך מלמדת לא רק על הפנמתו של השיח הניאו ליברלי , כי אם גם על קבלתו כפתרון ראוי לריק הערכי שמאפיין את הדגם ה"רזה" של בית הספר . כפי שאדגים , העמדה המסורתית המקובלת מותחת ביקורת חריפה על מה שרבים רואים כהיעדרו של עמוד שדרה ערכי חינוכי שיוביל את המשימה החינוכית של מערכת החינוך הממלכתית ( החילונית . ( ביקורתם מעידה שהם היו רוצים לראות את בתי הספר ממלאים משימה חינוכית בעלת משקל , שתכלול גם הנחלת ערכים ובניית זהות ( ישראלית יהודית...
To the book