|
|
מיכל שאול שרה שנירר ( 1935–1883 ) היא האישה החרדית היחידה שכתבו עליה ביוגרפיות . יתרה מזו , רבות מאותן ביוגרפיות , הממשיכות להתפרסם עד ימינו ומתאפיינות בהיותן " ספרות שבחים" קלאסית , נכתבות בידי רבנים ואנשי ציבור . האפשרות שגבר חרדי יפרסם ביוגרפיה על אישה עשויה להתממש רק כשהיא חדלה להיות כזו במובן הפיזי והופכת לסמל מופשט . כפי שנראה להלן , עיצוב סמליותה והאגדות סביב דמותה של שנירר החלו להירקם עוד בחייה , במכוון ; אולם ל"מורשתה" ולדרך שבה עוצבה נודעת חשיבות רבה בשיקום החברה החרדית דווקא לאחר השואה . במאמר זה נעמוד על המחויבות העמוקה שחשו ניצולות השואה בוגרות בית יעקב כלפי מורתן וחינוכן בתנועה , ונברר מדוע ניתן לזיכרונה של שנירר מקום כה נכבד בזיכרון הקולקטיבי של החברה החרדית . אילו צרכים ממלא זיכרון " מורשתה" עבור הניצולות בפרט ועבור החברה החרדית בכלל ? והאם זיכרונה של שנירר בחברה זו משמש זיכרון חלופי לזיכרון השואה ? לאחר שהושמדו מרכזי התורה באירופה נדרשו החרדים לגייס את כל כוחותיהם להקמתה של תשתית תורנית חדשה במרכזים הגדולים החדשים שהתפתחו לאחר השואה - ארץ ישראל וארצות הברית . רבות מן ה...
To the book |
|
|