חייבים לדבר: מחשבות על השפעותיה של העברית המדוברת על לשון הספרות

גיל הראבן קו 480 מתל אביב . שעת לילה . במושב שמאחוריי יושב גבר ומשוחח עם רעייתו בטלפון הנייד . מדבריו אני למדה שהזוג קנה דירה , שהשניים משפצים אותה , שיש בעיות עם השיפוצניקים , שהאישה הייתה אמורה להסביר עניינים מסוימים לעורך הדין ושלדעת בעלה נכשלה בהבהרתם . השיחה מתארכת עד שהאוטובוס מגיע לירושלים . אינני רואה את פניו של האיש ואף את קולה של האישה אינני שומעת , אך כשהאוטובוס עובר תחת גשר המיתרים כבר יש לי דעה מגובשת על בעיות הדיור של השניים ועל מה שרצוי לעשות בנישואיהם . אני מנחה סדנאות כתיבה ומשתמשת בתמונה הזאת בתור דוגמה כשאני מבקשת מהמשתתפים לחבר דו שיח שייתן ביטוי ליחסים שבין אנשים : ייתן ביטוי ליחסים - ולא יעסוק בהם באופן גלוי . רוב תלמידיי מבינים את העניין וכותבים דיאלוגים יפים . אך איך היה מתמודד עם המטלה הזאת סופר שחי קודם לתחיית העברית כשפה מדוברת ? חיבורו של דו שיח חי ואמין בעברית בין בני זוג בעת שנשים אינן שולטות בשפה הוא עניין קשה . אילו מאפייני לשון ייחד הסופר לאישה ? איזו לשון זוגית יעניק לשניים , כשאין בעולם איש ואשתו שמקיימים שיח אינטימי בעברית ? סביר כי אילו נכתב דו שיח ...  To the book