אל הדברים: מסע עם איילה, נהר, שכחה, משיח, גנן, כלבתא ושרמוטה

חוה פנחס-כהן עדות או לחם עוני נולדתי על הסף ואל הסף של כמה עולמות . נולדתי ביפו של שנות החמישים . עיר שהיא כרחם גדולה של החיים הישראליים . בת להורים שעלו כמעפילים צעירים מבולגריה . נולדתי למדינה צעירה , לעולם של מהגרים . חיי דור ההורים שלנו היו חצויים בין העולם של "שם , " שבו אבדו נעוריהם במלחמה , לבין העולם של " כאן , " שמשמעותו אלם ועתיד חדש . גדלתי בשכונה בתל אביב , שכונה של עולים ( מהגרים . ( שכונה שבה יוצאי הדופן הם דוברי העברית . ובעיקר הצברים . שכונה שבה ההורים דוברים שפות משפות שונות והילדים בינם לבין עצמם מדברים עברית . העברית הייתה שפת הרחוב , שפת גן הילדים ובית הספר . בשפה הזאת התחלנו לכתוב ולקרוא , ובכך היא נפרדה משפות הבית . בעובדות אלה , בילדות , טמון עניין חשוב להבנת שפת השירה שלי ואולי להבנת שפתם של לא מעטים מבני דורי , סופרים ומשוררים . שפת האם שלי מבחינת ההתכוונות ומבחינת המסר בבית ובסביבה היא עברית , אך בפועל נעדרתי שפת אם אחת וברורה . מבחינת ההגדרה שפת אם היא שפה ראשונה וטבעית . זו שפה מדוברת ואינה נלמדת , שפה הנרכשת באופן אוטומטי , בלי מאמץ . נשאלת השאלה : אם זו שפ...  To the book