על דלות הלשון וצרות הדעת: מה יכול החינוך הלשוני לעשות?

מזל שיניאק רבים מאתנו - ולא רק מורים - מסתייגים ואפילו נרתעים קמעה לשמע המילים " כזה" או "כאילו" המשובצות ללא הרף ובלי כל קשר לנושא , בנפרד או בצירוף , בכל בדל משפט של בני הנוער שלנו . הביטוי הנפוץ הבא , שהרי אי אפשר לכנותו ניב , הוא "לא בא לי . " נראה שצירוף זה הוא בראשיתי , שכן הוא נרכש מיד בשלב הצטרפותן של הברות עבריות פשוטות לכדי לקסמות ( מילים בעלות ערך מילוני ) שכיחות בגיל שנתיים בערך ומאז קונה לו אחיזה של קבע בפיהם של ילדינו . משהו לא טוב קורה לנו , כנראה . " פני הלשון כפני הדור , " טוענת אורה שורצולד . אמנם אין לשון שאינה משתנה במרוצת הזמן , אולם השינויים המהירים בחברה הישראלית , ובעקבות זאת בשפה העברית , מערערים את יסודותיה העבריים של השפה . ברי לכול שדיבורו של אדם בשפה אינו משקף רק אוצר מילים ודיוקי הגייה , אלא תרבות של חשיבה , המשגה וניסוח . קל להבחין בין לשונו של אדם משכיל לבין זו של חסר ההשכלה , שהרי שפה עילגת איננה רק השתקפות של שליטה בלתי מספקת בכללים , אלא גם ביטוי לחשיבה בלתי מאורגנת , המאפיינת אנשים שמעולם לא קנו להם ידיעה ושליטה בתרבותם . כבר הפילוסופיה היוונית הניחה...  To the book