|
|
עבד אלרחמן מרעי מאז ומעולם משמשת השפה בבואה של התרבות . באמצעות השפה מועברים ערכים לקסיקליים , הטעונים בקודים תרבותיים ומוסריים , ואלה משמשים תשתית לקיומו של כל עם במשך הדורות . ואולם השפה כמעצבת תרבות אינה פועלת בחלל ריק , והיא נתונה להשפעת הסביבה . ישנן תרבויות שמנסות להישמר מפני השפעות זרות , אך הן מתקשות לעשות זאת בגלל החשיפה הרבה שלהן לתרבויות אחרות - חשיפה שאף עלולה לגרום להתבוללות וכך לסכן את קיומן . דוגמה קלאסית לתרבות שמתמודדת עם האתגר הזה היא העם היהודי . היהודים השתדלו בכל כוחם לדבוק במסורת , במנהגים ובשפה למרות ההשפעות הרבות עליהם מתרבויות זרות , והדבר שמר על הקיום הלאומי של העם היהודי בתפוצות . היהודים כעם פזורה ניהלו בדרך כלל חיים דו לשוניים : הם השתמשו בשפת המקום לצד השפות היהודיות , שמספרן הגיע ל . 16 כשנולדה התנועה הציונית , השפה העברית הייתה בעבורה חלק בלתי נפרד מהתקומה הלאומית . כדברי מנחם צבי קדרי , "התנועה הציונית הייתה מודעת לעובדה שהיא בוקעת מתוך תמורה תרבותית ומבשרת תמורה תרבותית - תרבות לאומית : בן אותה תרבות יוכל לקבל בשפתו הלאומית את כל יסודות התרבות . " במי...
To the book |
|
|