מבוא

יותם בנזימן מעשה במרצה ישראלי שנסע ללמד בארצות הברית . "ההרצאות , " הוא אמר באנגלית רהוטה לקהל שומעיו , "תתקיימנה בימי השבוע הזוגיים . " הקהל כולו נעץ בו עיניים משתוממות ושתק . רק אז חלפה בתודעתו של המרצה המחשבה ששני , רביעי ושישי הם ימים זוגיים רק עבור דוברי עברית . באנגלית אין ל Monday דבר וחצי דבר עם המספר שתיים , ול Wednesday אין כל קשר לארבע . עבור דובר העברית , לעומת זאת , ימי השבוע נמנים והולכים . אפשר לומר שדובר העברית - ימיו ספורים . זוהי כמובן הלצה , אולם רק למחצה ; שכן אף אם אין דובר העברית עומד לכלות מן העולם ( וזו משמעותו האמתית של הביטוי " ימיו ספורים , ( " הרי אפשר בהחלט לטעון שתודעת הזמן שלו שונה מזו של דובר האנגלית , והיא מגולמת בשפה שהוא דובר . יש לו מודעות וקשב לזמן החולף ולרצף הנוצר בו . דובר האנגלית , לעומת זאת , קשוב ( בין השאר ) להווה המתמשך - זה המצוין באמצעות הסיומת . ing את מצב התודעה המגולם בקשב לזמן הזה היטיב לתאר דויד גרוסמן בספר הדקדוק הפנימי ; אלא שהדקדוק הפנימי שם אינו רק פנימי , אלא גם נזקק לצורות שאינן עבריות , כמו "חולמינג . " ימיו של דובר העברית ספ...  To the book