פרק יא לאחר השילומים

ב 9 בינואר 1952 קיבלה הכנסת החלטה להגיש תביעת שילומים לממשלת גרמניה המערבית בשמה של מדינת ישראל המייצגת לעניין זה גם את העם היהודי . הסכם השילומים נחתם בלוקסמבורג ב 10 בספטמבר . ההסכם והמשא ומתן שקדם לו עוררו ויכוח ציבורי סוער , ולעתים אלים , שבו האופוזיציה לראש הממשלה דוד בן גוריון ולמפלגת השלטון מפא"י , מימין ומשמאל , העלתה טיעונים שונים נגד ההסכם : פוליטיים , רגשיים , ואידיאולוגיים . מדובר בתקופה שבה שרר במדינה ובקרב יהדות העולם חרם כמעט מוחלט על התרבות הגרמנית , על מסחר ומגע עם הגרמנים , והתנגדות עקבית ועקרונית לכל אפשרות של נורמליזציה כלשהי ביחסי ישראל גרמניה . אפילו בדרכונים שהונפקו הוטבעה חותמת - ' כל הארצות פרט לגרמניה . ' אמנם בשלב הראשון ניסתה ממשלת ישראל להימנע ממשא ומתן עם גרמניה ופנתה לארבע המעצמות , בנות הברית , כדי שיכפו על הגרמנים תשלום פיצויים לעם היהודי על רכוש , כספים ובתים שנהרסו , הוחרמו ונגזלו על ידי המשטר הנאצי בעבר , וכסיוע לשיקומם של ניצולי שואה בהווה . כל אלה כחלק מההסדרים המדיניים והצבאיים שלאחר מלחמת העולם השנייה . רק לאחר שפנייה זו , בהמשך לפנייה קודמת של...  To the book