פרק ב השואה כדרמה וכתיאטרון - בעיות יסוד

נושא השואה מעמיד בפני המחזאי קשיים ואתגרים , שאולי אין להם תקדים בתולדות הדרמה . רבים עמדו על המגבלות של הספרות והאמנות בתיאור הזוועות של מחנות המוות , שהם ' מעבר למילים' כדברי ג'ורג' שטיינר . ( Steiner א 1999 , 155 ) דבריו של תיאודור אדורנו על כך ש"אחרי אושוויץ שוב לא ניתן לכתוב שירה" ( Adorno 1965 , 125-126 ) הפכו לשם דבר . אם כי כבר קדם לו ליונל טרילינג , ( 1948 ) שכדבריו , בנוסח קצת שונה , " אחרי בלזן ובוכנוואלד קשה יהיה , נוכח האימה והזוועה , לכתוב ספרות" . ( Triling 1970 , 264 ) " אושוויץ , " כותב אלי ויזל , " היתה ותישאר בתחום החוויה המיסטית בלבד , מעבר להיגיון , מעבר לשפיון - מעבר לכל דבר" . ( Wiesel 1965 ) יתר על כן , השואה אינה רק ' חומר , ' נושא ליצירה ספרותית , בדיונית . העובדות ההיסטוריות נוכחות בתודעה של הקורא או הצופה בתיאטרון כזיכרון אישי וקולקטיבי . איש מאתנו אינו מתעניין לדעת , נוסף למידע הבסיסי המובן מאליו , אם המלט היה ' אמיתי' והיכן בדיוק נמצאת אלסינור על מפת דנמרק . כאן , לעומת זאת , האנשים , המקומות והאירועים הם אמת לאמיתה . העיצוב ה'מימטי , ' המגלם לכאורה עולם א...  To the book