פרק א הקדמה

נושא השואה עלה לראשונה בתיאטרון הישראלי בראשית שנות החמישים של המאה ה 20 עם הצגת חשבון חדש מאת נתן שחם ( 1954 ) ובעלת הארמון מאת לאה גולדברג . ( 1955 ) אולם , מסתבר שהנושא כבר עלה קודם לכן , לא רק בספרות לסוגיה אלא גם בלא מעט מחזות שלא הוצגו וכמעט שלא עוררו בשעתם הדים ותגובות . אמנם מדובר במחזות שעדיין לא היתה בהם , מסיבות מובנות , התייחסות לשואה אבל היתה בהם נגיעה רלוונטית לנושא מבחינת הרקע והנסיבות . רבים מן המחזות שנכתבו באותן שנים מתייחסים להעפלה , ולגורלם ותלאותיהם של המעפילים . ב 1937 מפרסם מנחם בדר מחזה בשם עליה ב , על מסע של ספינת פליטים בדרכה לארץ ישראל . כבר אז מדובר , אולי לראשונה , על " הובלה לגרדום של עם שלם בכל יום" ( בדר תשל"ט , . ( 129 שנה לאחר מכן פרסם יהודה יערי את המחזה ארבעים יום על הים , על גורלם של מעפילי ' פטריה' שנקלעו בדרכם לארץ ישראל בין תקווה ליאוש , עד שהם זוכים להגיע לחוף מבטחים . ב 1938 מפרסם מרדכי אבי שאול מחזה קצר לילדים בשם ילדים וזאבים , שגם בו יש התייחסות רלוונטית ונוגעת לאידיאולוגיה הנאצית ולכל מה שהיא מסוגלת לחולל בעתיד . להקת זאבים מחפשת טרף ומו...  To the book