שני האישים , יאנוש קורצ'אק ויצחק קצנלסון , היו באחת גם יוצרים וגם מחנכים . הקשר ביניהם התחזק במיוחד בשעות הטרגיות ביותר של פעילותם בגטו ורשה בתקופה של טרם ההשמדה ובתוכה . שניהם היו חניכי האידיאלים החדשים של החינוך שרווחו באותה עת . משום כך נראה כי יש לערוך השוואה ולרמוז משהו על המפגש בין השניים . קורציאק וקצנלסון שותפים לאמונתם בילד , בקריאת מצוקתו , בצורך להגיע אליו באמצעות אמפתיה רבה . שניהם מאמינים כי חוש הומור , וכן הסיפור והאגדה הופכים את החינוך למעשה של אהבה . שניהם סברו שיש להחדיר את עולם הילד לתודעת עולם המבוגרים כי מפגש כזה שומר על אפשרות האלטרנטיבה . שלא כהגות הנוטה להיות קרה ומופשטת , הם האמינו בערך של הילדיות . שניהם זעמו על תופעת ניצול ילדים , על חוסר האונים של החברה שאינה נוטה על פי רוב להושיט יד לילד . שניהם הוקיעו את הבורות האלימה , את הסמכותיות החלולה של האדם בעולם , והדגישו את הצורך להתייחס בכבוד גם כלפי העוני ואת הסיכוי הטמון בעיניהם העצובות של הילדים . הם היו שותפים לתחושה כי בילד צפונים כוחות יוצרים ויכולות לאהבה , העושים אותו לנעלה על המבוגר , שכן האחרון כבר כיבה ...
To the book