ציניות

אורי ערן הציניות יצאה מהאופנה . דווקא בימים שבהם ראש הממשלה מבקש לשכנע אותנו שהיטלר עדיין בין החיים ויו"ר האופוזיציה הופך בן לילה מנושא הדגל החברתי לנושא כליו של ראש הממשלה , הלך הרוח הניו-אייגיי הפושה בכול קורא לנו לא להיות ציניים , לתת אמון . אבל מהי הציניות הזאת שאנחנו מייחסים לנבחרי הציבור ? והאם היא דומה לציניות שחוזרת אלינו כבומרנג כשמאשימים אותנו בחוסר אמון בפוליטיקאים ? כן ולא , צריכה להיות התשובה . אבל כדי להסביר מדוע , יש לנסות להגדיר מהי ציניות . שדה סמנטי רחב נפרש בפנינו כשאנחנו ניגשים למשימה , וקורא לייצר הבחנות : ציניות איננה אירוניה , אף על פי שהשורשים ההיסטוריים שלהן נמצאים באותה התקופה פחות או יותר . היא גם לא סרקזם , על אף שגם הוא זוכה ליחסי ציבור גרועים . הביקורתיות והספקנות נמצאות גם הו בשדה הזה , ואולי אפילו האופורטוניזם והמרמור , וכולם מובחנים בדרך זו או אחרת מן הציניות . קל לראות שגם אם ננסה לתחום את גבולות המושגים האלה , הם נידונים לחלחל זה לזה . אפשר אמנם לקבוע , למשל , שהציניות , האירוניה והסרקזם מייצרים כולם "דיבור כפול" שמבליע מתח בין מה שנאמר ומה ש"מתכוונים...  To the book