אסיפה

שמוליק לדרמן במקומות שונים בכתביה של חנה ארנדט , היא מציגה רעיון של מועצות אזרחים כצורת ממשל חדשה , המהווה אלטרנטיבה דמוקרטית יחידה לשיטה הייצוגית-מפלגתית . חלק חשוב מהפוטנציאל שארנדט ייחסה לצורת ממשל זו היה טמון ביכולתה לחדש את מה שהיוונים כינו בשם איזונומיה : ( isonomy ) צורת ממשל שבה איש אינו שולט ואיש אינו נשלט : האזרחים משתתפים בממשל שהם נתונים לו , או שלפחות יש להם אפשרות פרקטית להשתתף בו . בחזונה של ארנדט , מועצות אזרחים המאורגנות כפירמידה , החל ברמה המקומית , עבור ברמה האזורית וכלה בפרלמנט ארצי , אמורות היו לאפשר השתתפות פוליטית רחבה כזו . אפשר לראות במחאת קיץ 2011 אפיזודה שמתרחשת בתוך המסגרת של הדמוקרטיה הליברלית-ייצוגית : מחאה של אזרחים שחשים את הפגיעה באינטרס הפרטי שלהם ומשתפים פעולה נגד מדיניות שפוגעת בהם . אבל לפחות אחת הבעיות שמעלה מסגרת ניתוח מסוג זה היא הקושי להסביר חלק מצורות הפעולה של המחאה , שבמרכזן עמדה האסיפה ; כלומר את העובדה שבמהלך שבועות ארוכים , מרכז המחאה לא היה הפגנות ההמונים אלא המרחב הציבורי שהמאהלים הפכו להיות : מרחב של פעולה יצירתית של מאות אזרחים שהזמינו...  To the book