|
|
( דו"ג ריז ע"ב—ריח ע"ב ) אמר רבי אבא : יוסי בני , אומר לך מה שהיה לי עם המאור הקדוש . יום אחד היינו מהלכים בבקעת אונו והיינו עוסקים בתורה כל אותו יום , ומחמת עוצם השמש ישבנו אצל סלע אחד בתוך ניקבה אחת . אמרתי לו : מה זה , שבכל שעה שרשעים מתרבים בעולם ודין שרוי בעולם , צדיקים שבהם לוקים עליהם , שכך שנינו : 1 בעוון הדור קדושים וצדיקים נתפסים , למה ? אם משום שאין הם מוכיחים את העולם על מעשיהם — כמה הם שמוכיחים ואין מקבלים מהם , והצדיקים כפופים לפניהם . ואם כדי שלא יהיה מי שיגן על העולם — לא יהיו מתים ולא ייתפסו בעוונותיהם , שהרי שמחה היא לצדיקים באבדנם . אמר לו : בעו 1 ן הדור ודאי נתפסים הצדיקים , וכבר פירשנו דברים אלה . אבל בשעה שצדיקים נתפסים במחלות או בנגעים , כדי לכפר על העולם היה ; אז מתכפרים כל עו 1 נות הדור . מניין לנו ז מכל אברי הגוף . בשעה שכל האברים בצוקה ומחלה רבה שרויה עליהם , צריך אבר אחד ללקות כדי שיירפאו כולם . ואיזהו ? הזרוע . הזרוע לוקה ומוציאים ממנה דם , אז רפואה לכל אברי הגוף . כך גם בני . 1 שבת לג ע-ב . המאור הקדוש - רבי שמעון בן יוחאי . ניקבה אחת - נקיק הסלע . ודין שר...
To the book |
|
|