( ח"ב מ ע"ב — מא ע"א , ר"מ ו ) מצווה אחר כך לספר בשבחה של יציאת מצרים , שחובה היא על אדם להשיח בשבח זה לעולם . כך הורינו : כל אדם המשיח ביציאת מצרים ובאותו סיפור שמח הוא בשמחה , עתיד הוא לשמוח בשכינה לעולם הבא , שהיא שמחה [ גדולה ] מכל . שזה הוא אדם השמח בריבונו , והקדוש ברוד הוא שמח באותו סיפור . באותה שעה מכנס הקדוש ברוך הוא את כל הפמליה שלו ואומר להם : לכו ושמעו סיפור השבח שלי , שמטיחים בני ושמחים בגאולתי . מיד כולם מתכנסים ובאים ומתחברים עם ישראל ושומעים סיפור השבח , שהם שמחים בשמחת הגאולה של ריבונם . אז באים הם ומודים לו לקדוש ברוך הוא על כל הנסים והגבורות , ומודים לו על העם הקדוש שיש לו בארץ , השמחים בשמחת הגאולה של ריבונם . אז נוסף לו כוח וגבורה למעלה , וישראל באותו סיפור נותנים כוח לריבונם , כמלך המוסיף כוח וגבורה כשמשבחים גבורתו ומודים לו , וכולם יראים מפניו וכבודו מתעלה על כולם . ולפיכך יש לשבח ולהשיח בסיפור זה , כמו שנתבאר . כגון זה חובה היא על אדם להשיח תמיד לפני הקדוש ברוד הוא ולפרסם את הנס בכל הנסים שעשה . ואם תאמר : למה חובה היא , והרי הקדוש ברוך הוא יודע הכל , כל מה שהי...
To the book