ו. צדיקים ורשעים

[ 11 בספר הזוהר נדונים ענייני צדיקים ורשעים בהיקף רחב ובגיוון רב , אבל בשימוש המונחים 'צדיק' ו'חסיד' אין בו הבחנה ברורה , בדומה למצב בספרות הקבלה הקדם זוהרית . המונח הדומינאנטי הוא 'צדיק' ' ) צדיקא , ' 'זכאה , ( ' המשמש הן ככינוי כולל לאנשי מעלה והן כתואר כבוד לבעלי מדרגות גבוהות , ולנוכח תדירותו 197 זוהר חדש , חקת , פג ע"א—ע"ב . 198 במקור 1 'קיימין בסתרהא . ' אולי יש לתרגם : 'עומדות בסתרי , ' , היינו בחסותה . ועיין משנת הזוהר , א , עמ' שא . 199 זוהר ח"א רכה ע"ב . השראת השכינה , כזכויות אחרות הנקנות בזיווג , מותנית בשמירה על טהרת הברית . 200 עיין שם ח '' א נח ע"ב . 201 עיין משנת הזוהר , ב , עמ' רצט—ש . ושכיחותו ללא שיעור בולטת ביותר נדירותו של המונח 'חסיד , ' המובא במאמרים מעטים בלבד , ואף באותם מאמרים אינו בעל משמעות עקרונית ומגובשת . לגבי 'צדיק' הדגיש בעל הזוהר את הקשר בינו לבין ספירת יסוד , הצדיק האלוהי , המסומל באות הברית בדמותו של אדם קדמון , ולפי יחס דוגמאי זה קבע , שתכונתו המהותית של 'צדיק' היא שמירת הברית , 'ולא נקרא צדיק מי שאינו שומר אותה כיאות' .- " - הפרוטוטיפוס הארצי של ה...  To the book