מיתת צדיקים ומיתת רשעים

( ח"א ריח ע"ב —ריט ע"א ) שנוי ! באותו יום עז ונורא לאדם , כשמגיע זמנו להסתלק מן העולם ארבע רוחות העולם עומדות בדין חזק וניעורים דינים מארבע רוחות העולם , וארבעה קשרים נצים וקטטה מצויה ביניהם ומבקשים אל תסתכל במראה זר - לכן צריך לכסות את העיניים . שהנפש סמוכה וכר — גם לאחר יציאתה מן הגוף שרויה הנפש בבית למול המת . בכל מה שיסתכל יקולל - מבט העיניים , שנטמאו במראהו של םיטרא אחרא , מביא קללה , ולפיכך הנפש השרויה שם תקולל . וכל שכן לקרוביו וכוי — הנוסת אינו חלק , ובמקור מגומגם סוד יותר : מקריבוי ... מן מיתא . הכוונה היא , שראיית סיטרא-אוןרא בעיני המת גנאי היא לקרוביו , הנמצאים אצלו , ועל אחת כמה וכמה למת עצמו . ייתכן שבקרוביו הכוונה לנשמות קרוביו , שמתו קודם , המופיעות לפניו בשעת מיתה . אחו—כך - בשעת קבורה . היא נכסית בעפר - ואף כיסוי זה צריך להיעשות על ידי הבן . דין הקבר מהו - כמה קשה הוא חיבוט הקבר , כשמרכיבים את הגוף והנפש להענישם יחד , וכיסוי העיניים על ידי הבן עשוי להקל את הדין . וכבוד הוא ובו' - כבוד המת הוא , שבנו מסייע לו בכיסוי עיניו . באותו יום וכוי - יום המיתה . ארבע רוחות העולם ...  To the book