ד. סדר ואי־סדר

מושג הסדר הוא נושא חשוב בפילוסופיה של הפליאה . כבר דובר עליו בשער השלישי , פרק רביעי , ד—ה , באופן תיאורטי כללי , והודגש שם שלהתכוונות התודעה יש זיקה יסודית לסדר . זיקה זו בולטת ביותר בחשיבה . החשיבה במושגים בעלי משמעות תובעת סדר ומניחה סדר הגיונם של המושגים ומשמעיהם . אבל כבר נרמז לעיל ובכמה מקומות קודם לכן ( בשער השני , ( שבתביעה לסדר כרוכה , באופן פאראדוקסלי , התביעה לאי סדר . כיצד ? צא ובדוק טיבו של סדר מהו . מה בא המושג סדר להשמיע ? במשמעו הרחב והמלא סדר הוא כל מערכת , שיטה עיונית , משטר , ארגון , סדרי טבע וסדרי היסטוריה וחברה , כל שמחבר דברים יחד על פי כללים או חוקים מסוימים , כדי שאפשר יהיה לעמוד על טיבם ועל התנהגותם . היפוכו הוא אי סדר , תוהו , מקריות , כל שאינו בראיית הנולד , דברים זרים ומעשים משונים , הפורצים את תחומי הכללים והחוקים . כבר אמרנו לעיל , שהפליאה רואה את הדבר הפורץ את הסדר ותמהה עליו ועל הסדר כולו , שמא אינו ראוי להחשב לסדר מעיקרו . והנה הפאראדוקס של הסדר מביע דו אנפיות זו שבעשייתנו האנושית כולה : מצד אחד אנו מבקשים לסדר , לארגן וללכד , כלומר — לייחס יחידות לקבוצ...  To the book