ו. פליאה ושינויים

בפליאה הקרבה אינה גלויה כל כך . היא נראית ביותר כפורצת סדר בעיקר ניכרת בה המבוכה , "תווהות הנפש , " למראה זימון של אירועים מעשים ומקרים , שבהם נפגשו שתי שלשלות של סיבות מיפגש מכריע אחד . הגורל כאילו זימן יחד בתזמונת קואינצנדנטית שני הקשרים נבדלים זה מזה , וסדריהם , שאינם שייכים זה לזה , נתקשרו לפתע כאילו ביד נסתרת . ביצירה הקומית יוצא מיפגש כזה לזהות שהוחלפה או למבוכה בתפיסת - הזמן והתנאים ; בטראגדיה הקלאסית תזמונת מקרית לכאורה היא התערבות האלים בגורל האדם . אדיפוס נלכד כבתוך מלכודת ונדחף להרוג את אביו ולשאת את אמו . על ידי החלפת הזהות בדראמה המודרנית 56 הפילוסופיה של ברגסוו הדגישה את תנופת הרצון החי . (& an vital ) בניגוד להכרה האובייקטיבית המכאניסטית הוא מורה על האנרגיה כמהות החיים , שפעולתה נשמעת לחוקים , החורגים מעבר למכאניזם ביולוגי ולטלי אולוגיה אידיאליסטית : "אין יציאה מעבר לחיים . " ככל שהפילוסופיה של הפליאה קרובה לרוח האנטי מטאפיסית של ברגסון , קשה לה לקבל את " תורת החיים , " שאינה מודה כראוי בערכו הרעיוני של "הגשר , " בסדרה של המשמעות , על פני "נהר החיים . " שוב אין הגורל...  To the book