ז. הפליאה והדברים המופלאים

כבר מצאנו : מדעי הפירוש בדורותינו והפילוסופיה המונחת מתכוונים להערכת משמעותם של מעשי אדם ויצירותיו בכל התחומים והזמנים לצרכי הבנה הדדית והבנה עצמית . מכוחם ניתן לייחד מקום הגיוני לפליאה ולמופלא בבירור מרובה יותר מאשר במדעי הטבע ובהס בריהם . כבר הכרנו לעיל את טיבו העיקרי של ההסבר המדעי : בחד משמעותו הוא שונה מטיבם של הפירושים , שבסופו של דבר אין בכוחם לסלק מן המציאות הנדונה בהם את רוב משמעיה וגוניה , אותה אמביגיות רב משמעית ורב ערכית , שבה אופקים נושקים זה לזה ואופקים מתנגשים זה עם זה . אל המשימה להבין ולפרש טקסט ספרותי , יצירת אמנות או מעשה היסטורי , מביא עמו הפרשן את משא המושגים והעמדות של מסורתו ואת מגמות רוחו הפרטיות . המבעים הגלויים , כמות שנתגבשו בטקסטים או במעשים , צריכים הבנה , מאמצי פיענוח , ואין דינם כדין אובייקטים קבועים לעולמים . שטופים הם בזירמת ההתהווות ההיסטורית , בשיח התרות , ואפילו כשעומדים ומסבירים אותם על פי חוקים כלליים , עדיין יש בהם פתח להפתעות ולחידושים . כללו של עיוננו כאן , יש רושם ברור , שהפליאה כראשית השאלה מוצאת לה מקום "טבעי" יותר בתחום מדעי הפירוש . הבדל...  To the book