ו. מתן דעת על ברירות; בחירת האמת

מתן הדעת על ברירות ועל תוצאותיהן מביא לידי שיקול אפשרויות העשייה , הפתוחות לפנינו , כשהן מתחרות ביניהן , ויש פנים לכאן ולכאן . כדי לבחור במעשה הראציונלי ביותר שבגדר הברירה שבידינו , אנו צריכים למידע מספיק ולכוח דמיון , שיאפשר לנו להעביר לפני עינינו את המעשים האפשריים ואת תוצאותיהם . כמות המידע וטיבו וכוח ההצגה והתיאור , המחיה לפני דימויינו את המעשים הפתוחים לבתירתנו ואת תוצאותיהם , בבהירות ובפרטות ככל האפשר , קובעים את מידת הראציונליות שבהתנהגותנו . היכולת לחזות מראש את תוצאות מעשינו , לראות את הנולד ואת תולדותיו , מאפיינת התנהגות ראציונלית ומבדילה אותה מהתנהגות לא ראציונלית . הראציונליסטים הקלאסיים שבמאה הי"ז האמינו , כי הכוח המדמה והשכל חולקים זה על זה ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת . בעיני כמה וכמה ה 1 גים הוחזק הכוח המדמה למזיק לחשיבה משום קרבתו היתרה לכוח הריגוש או לתאווה . אחרים , כאריסטו , ראו בו את אחיו של הזכרון . אלה ואלה ביקשו להרחיקו משיקול הדעת השכלי . לעומתם אפשר לטעון , כי מכיוון שהחשיבה הראציונלית היא ביקורתית ואינה דבוקה בהכרח במציאות , היא תובעת מידה מסוימת של כוח המדמה...  To the book