שתי פעולות התודעה , כפי שתוארו לעיל , משלימות זו את זו ; ההתכוונות הטראנסצנדנטית למציאות חוץ וההתבוננות הא י נטרו ס ןילךנטית , הרפלקטיבית , בונות את עולמנו ומארגנות אותו בכל משמעיו . מה שאנו מכנים אובייקטיביות יש לו שני משמעים : מציאות כמות שהיא , ותביעה לתקפות הידיעה , המאשרת את המציאות בככותה . והנה , בשני משמעיה אלה עומדת האובייקטיביות בזיקה מפורשת לתודעה , או מוטב לומר — לעצמיות של האני , האומר אני לעצמו , שהוא מקורן הטראנסצנדנטאלי של המציאות ושל הידיעה כאחת . המונח אובייקט ( objectum ) משמעו המילולי הוא : מה שהושלך מול , מנגד , לעומת ... אובייקט מצביע על יחס למשהו או למישהו , שמולו , כנגדו או לעומתו , הושלך או הוצג , לאחר , שאינו ידוע עדיין . על כן יש לשאול , כנגדו או לעומתו של מי הושלך או הוצג אותו אחר , כלומר — האובייקט 1 יש רק יש אחד שאינו אחר . מלבדו כל שאר הישים בעולם הם אחרים , אובייקטים , דברים , מעשים או מאורעות , הניצבים מולנו ולעומתנו . יש מיוחד זה הוא עצמיותנו , האני האומר אני לעצמי , שכונה גם "הסובייקטיביות של הסובייקט . " אמנם כשהעצמיות באה להפעיל את מיבנה הדינאמי ,...
To the book