העברית השנונה של עדה בישראל

שבעים פנים לתורה , ומי ימנה מספר לפנים שהלשון העברית מגלה לנו לפי חלוקה היסטורית לתקופות ודורות ולפי חלוקה גאוגרפית לתפוצות ושבטים ? דור לדור הביע אומר , אם בעל פה ואם בכתב ( ומשעה שפסק הדיבור העברי לצורכי חולין ויום יום — בייחוד בכתב , ( אך תמיד נותנות חליפות הומנים את אותותיהן בהגייה , במילון , במטען הסמנטי של אותן המלים עצמן , בשיטה של גזירת ערכים מילוניים ושל טביעת צירופים וניבים , בתדירותם או בנדירותם של שמות , פעלים , תארים ושאר חלקי דיבר , ולבסוף — במבנים התחביריים ובסגנון . כן נסתייע לה לעברית להיות מצע תקשורת בין קיבוצים יהודיים קרובים ורחוקים , הגם שבכל קיבוץ וקיבוץ נתעצב פרופיל לשוני ייחודי . ברם , בעוד שקיימת מודעות לגבי השוני ההיסטורי , ואפילו במילון שנועד למעין הבינוני נהוג לציין את ה'רובד' שמלה מסוימת משוייכת לו , אם הוא טווח הומן הרחב של לשון המקרא ואם הוא לשון חכמים או ספרות ימי הביניים ( שכשלעצמה היא נחלקת לשתי חטיבות שונות ומשונות באיכותן — שפת השירה הקלסיציסטית והשפה רבת הסרבול של חיבורים פילוסופיים ותאולוגיים , ( ולבסוף לשון ספרות התחייה ושפת הדיבור והכתב הישראלית...  To the book