מנוחה נכונה ולשון דשנה

הרומן החדש של עמוס עוז , 'מנוחה נכונה * ' הוא מעשה חושב מבחינת השימוש בחומרי לשון . מעשה חושב — תרתי משמע : כהוראתו בשפת המקרא , היינו יצירת אמנות , וכפשוטו של השורש חשב בשפת היומיום , המחבר דו ש ב היטב אילו מלים ומשפטים ישים בפי הנפשות הפועלות , בדיאלוגים ובזרמי תודעה , ואיך יתקין את רקמת החיבור של דברי המספר הכול יודע . * ספריה לעם , הוצאת עם עובד , תל אביב תשמ"ב . במקומות הרבה , השימוש במלים הוא אירוני . כך כבר בשמו של הרומן , השאול מנוסח תפילת 'אל מלא רחמים' י 'המצא מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה' ( שם בא התואר נכונה במשמע נאותה , מתאימה , מושלמת . ( נטל הסופר את מטבע הלשון המקןברי , של מוות ואבלות , שיש לו איכות של & גכ ומורא הוד דווקא בבית העלמץ , עם סתימת הגולל , והסב אותו על בני אדם חיים , על היחסים שביניהם ועל דפוסיהם החברתיים — ובתוך כך התמוגג השגב אבל צו המוות נשאר כאילו פרוש על ההוויה ; הכול , איך שהוא , בא על מקומו בשלום , הכול זוכים במנוחה ונחלה , אבל מה בצע במנוחה זו שהיא 'נכונה , ' כלומר מושלמת , בדומה למנוחה האחרונה המזומנת לבני תמותה י רמזי רטוריקה כנגד אמיתם ואי אמצעיו...  To the book