על גילם של שיבושים ועל תקנתם

בשער האחרון של ספרו 'היסטוריה של הלשון העברית' עומד יחזקאל קוטשר ז"ל על האפיונים העיקריים של העברית הישראלית , ולכאורה עולה בידו להתוות את המתאר של דקדוק הלשון הזאת ( בעקבות מחקריהם של ח"ב רוזן , ח' בלנק ואחרים . ( דקדוק , הווי אומר : מערכת , שיטה , חוקיות , שרוב מניין הדוברים נוהגים לפיה — בניגוד למצב של אנרכיה , של איש הישר בעיניו יעשה . שאלה אחרת היא , כמובן , באיזו מידה נשתנה הדקדוק של העברית הישראלית המדוברת מן הדקדוק של העברית ה'קלסית' ( למעשה , המקראית ) — מה שיעור הסטיות מן הנורמות המוקנות לתלמידים בשיעורי הלשון בבית הספר . האם אין ריבוי הסטיות או 'עומקן' מאיים בשיבוש 'התקשורת בין דורות , ' היינו ביכולתו של העברי הישראלי להבין בלא קושי ( ובלא אימון מיוחד ) תנ"ך , משנה , מדרשי חז"ל ? ' סידורי נוחות' והנה מתאר הדקדוק בספרו של פרופ' קוטשר מראה , שבדרך כלל אין העברית הישראלית מפליגה הרחק ממקורותיה , לא מצד תורת ההגה ולא מצד תורת הצורות . בוודאי , אין 'מכבדים' בימינו את העיצורים הלועיים ( ח , ע , ( ובמקרים רבים אין הוגים כהלכה את העיצורים כפולי הביצועים ( ב , כ , פ . ( אחת התכונות ה...  To the book