על המחדלים ועל העיוותים בלשון העיתונות הישראלית

אם ישאלוני : מהו המחדל שאתה חפץ בסילוקו , ומהו העיוות שאתה שואף לתיקונו ? — אשיב ללא היסוס : — ' אני רוצה שהמחדל יחדל להטרידנו ; ואני נכסף לביטולו של העיוות . ' מסתמא יתמה הקורא על פסוק זה ויטען כנגדי : — אמרת משהו — ולא אמרת כלום ! הן נתבקשת לפרט : איזה עיוות ; מדוע אפוא נוקט אתה לשון הכללה — 'המחדל , ' 'העיוות ... ? ' על כך אשיב : בוודאי מרובים המחדלים והעיוותים בחיינו , ואפשר למנותם אחד לאחד , בתחום המדיניות והחברה , הכלכלה והתרבות , ברשות הרבים וברשות היחיד — אלא שאני כבר קצתי במלים האלו עצמן , בשימוש המופרז שעושים בהן , לעניין ושלא לעניין , לצורך ושלא לצורך , כאילו אין בלתן ואין תמורתן ; כאילו נתרוששה הלשון העברית פתאום ולפתע ואין בה עוד מלים כמו שגיאה , משגה , טעות , או עוול , פגם , דופי , ס רכה וכיו"ב . המחדל הזה ( לעתים בלשון רבים : מ ח ד ל י ם ) והע י ו ו ת הזה ( ע י ו ו ת י ם ( ... דבקו כספחת בדיבורם של נואמים ומרצים וסימפוזיונרים ובכתיבתם של מושכים בעט , והם מקדירים ומשמימים עלינו את החיים . דומה , אין המדברים והכותבים חשים כיצד שפתם נעשית חדגונית , 'חד ממדית . ' ואולם לא רק...  To the book