הלעז בעיתוני ישראל: חיוב ושלילה

הלעז הוא בן לוויה לעברית משחר ימיה . כל התעודות הלשוניות ספרותיות המוכרות לנו , למן המרכיבים הקדומים ביותר של המקרא , מכילות יסודות שאולים משפות זרות — שמיות ואחרות . דרך העולם הוא : שום לשון חיה אינה שוכנת לבדד , אלא מתקיימים בה תמיד חליפין עם לשונות אחיות , שכנות ואפילו רחוקות . כמה פנים לחליפין : יש שלשון מסוימת קולטת מן החוץ מלים , אם כצורתן ואם בשינוי צורה או בשיבוש צורה , ויש שהיא קולטת ניבים , ביטויים שלמים , אידיוטים ו אך לא אחת יקרה שמופת לועזי משפיע גם על ה מ ב נ ה של שפה , על שיטת צירופי המלים ושימושי הלשון , על הדקדוק ועל התחביר . לכן , מי שחרד לטהרת הלשון ומשים עצמו פוריסט ; מי שמקטרג על הלעז ורואה בו משום הכנסת צלם לה י כ ל — אינו מבין בטיבה של לשון בני אדם ולמעשה אינו יודע מה הוא סח . ראיה לכך — שלוש המלים המודגשות בפסוק דלעיל . קנאי לעברית 'טהורה' מוחזק פוריסט , ואפשר שהוא גופו מכנה את עצמו כך — והלא פוריסוט מלה זרה היא ומקורה לטיני . והמקטרג ? שם זה ( או פועל זה ) — יסודתו בק ט ג ו ר ( על ידי שיכול אותיות , ( וק ט ג ו ר , כפי שחייב לדעת כל בר בי רב , היא מלה יוונית...  To the book