לשון המאזניים, או: 'הסגנון של שנות הארבעים'

מי ידע דרך הרוח , המשבשת לעתים כל הסתברות סטטיסטית ... מונחות לפני שתי חוברות של שני כתבי עת השונים בתכלית זה מזה — בטיבם , במגמתם , בתדירות הופעתם ובחוג קוראיהם : 'מאזניים , ' הירחון של אגודת הסופרים בישראל ( חוב' ה-ו , תשל"א , ( ו'השבוע בקיבוץ הארצי' ( מס' 18 , 933 בדצמבר . ( 1970 והנה שתי החוברות גם יחד מרבות לעסוק בשאלות לשון , ומה שמתמיה יותר : שתיהן מתנבאות כאילו בסגנון אחד . כאן וכאן מצאתי ביטוי שהוא שלט : 'עברית ( או סגנון ) של שנות הארבעים . ' אמנם צבי סולוב , איש נירים , הכותב ב'השבוע , ' מסתייג מן הסגנון של שנות הארבעים — ניכר מדבריו שסגנון זה נשמע לו 'מיושן ; ' ואילו שמעון זנדבנק ב'מאזניים' מציג את העברית הזו כמעין מופת . היכן בן יהודהי לא ייפלא שיש 'הרבה עברית' ב'מאזניים' — ולא רק משום שטבעי הוא כי כתב עת של סופרים יתמודד עם סוגיות לשון וסגנון ועם לבטי הבעה ; לא ייפלא הדבר — פשוט משום שהחל בחוברת זו מסורה עריכת הירחון בידי א"ד שפיר , הסופר , העורך והמתרגם המובהק , שבקולמוסו הבוחן ובודק 'העמיד על רגליהם' ספרים רבים כל כך משל מחברים ( ומתרגמים ) אחרים . בין הנדרשים להוויות ...  To the book