להרחיב את נחלת העברית

יש שאני מתקנא קנאה עזה בערבים . לא על שום נחלתם רחבת הידיים , מן האוקיינוס האטלנטי עד למבואי האוקיינוס ההודי . לא על שום רוב מניינם : מאה מיליונים , אם לא למעלה מזה , כנגד שלושת המיליונים שלנו בישראל וכנגד הסך הכולל הזעום של ארבעה עשר מיליון יהודים . אף לא על שום מאגרי הנפט , המאפשרים למלכים , שייכים ונשיאים ערביים לסחוט מן המערב טובות הנאה מדיניות וכלכליות . ולא על שום תועפות הדולרים , הרזרבות העצומות במטבע קשה ובזהב , המרפדות את דרכן של מדינות ערביות אל שליטה בשוקי הפיננסים העולמיים , ואולי , מי יודע , גם אל מעמד מכריע בהנהגת העולם : ישמעאלים 'בעלי מאה' — מאה מיליארדים ויותר מזה — אפשר שיהיו בעלי הדעה בעשורים הבאים ועל פיהם יישק דבר במזרח ובמערב . 'ערביה פליקס , ' ערב המאושרת והעשירה , נהפכת מאגדת קדמונים לאוטופיה מתגשמת של הזמן הזה . הרבה אופטימיזם — או הרבה כשרון לכפירה — דרוש בשביל שלא להאמין בחזות המוזרה והקשה הזאת . אבל לא בשל כך מתקנא אני בערבים . הנני מתקנא בהם על שום היותם א ו מ ה ו לש ו ן אחת , חרף פיצולם המדיני וחרף מחלוקותיהם ופילוגיהם שלא חדלו ולא נעלמו גם עתה , כאשר...  To the book