מושבות, עיירות

המושבה שייכת לגאוגרפיה ולהיסטוריה החדשה של ארץ ישראל . העיירה , לעומת זאת , שייכת לגולה , בעיקר לגולת מזרח אירופה . אם תעיין בדבר תמצא , ששתיהן כאחד , העיירה והמושבה , חדשות הן עמנו — מבחינה לשונית . מקומן לא יכירן במקורות — על כל פנים לא ביחיד , אלא אך ורק ברבים . כביכול , ריבוין קדם ליחידותן . אין עיירה בתנ"ך ואין עיירה בלשון חכמים , אבל יש ויש עיירות , בלשון רבים , במשנה ובספרות התלמודית בכלל : 'אפילו משתי קופות , אפילו משתי עיירות' ( דמאי ה , ז , ( 'עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה' ( כלים א , ז , ( 'כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה' ( מגילה א , ב . ( ומדוע יש בתלמוד 'עיירות' הרבה ואין בו אף 'עיירה' אחת , בלשון יחיד ? פשוט מאוד : משום שבלשון חכמים אין עיירות אלא הריבוי של עיר ! רק בעת החדשה נגזרה מן עיירות צורת היחיד עיירה , במשמע עיר קטנה , כנגד ש ט ע ט ל ביידיש . ומה הריבוי של עיר בתנ"ך ? ערים , כמובן : 'ערים גדלת ובצרת בשמים' ( דב' ט , א . ( אבל פעם אחת אנו מוצאים צורת רבים שונה לגמרי . על אחד השופטים ה'קטנים , ' יאיר הגלעדי , נאמר ( שופ' י , ד : ( 'ויהי לו שלושים בנים ר...  To the book