ניגון, או 'מוסיקת־נשמה'?

תוכנית בטלוויזיה הישראלית , בליל שמחת תורה : בני כת המקויה ביפן ונגן ישראלי משמיעים ניגונים חסידיים ; המנחה הוא מלחין ומנצח ישראלי נודע . שם התוכנית : 'מ ו ס י ק ת נשמה יהודית . ' הייתי תמה על השימוש במטבע לשון שאול זה , 'מוסיקת נשמה יהודית , ' שכבר נתקלתי בו פעמים אחדות . מדוע לא מוסיקת עם יהודית , או ניגון חסידי ? וכי שמות אלה אינם יכולים למכור את הסחורה האמנותית בידורית לקהל גויים , אמריקני או אירופי , או למאזינים יהודים בתפוצות שמעבר לים ? הבאמת מוכרחים לאחוז בביטוי 'מוסיקת נשמה , ' שהוא כיום אופנתי כל כך , משום שלאחרונה ( בפירוש , רק לאחרונה (! מכונה כך זמר העם הכושי בארצות הברית , כשם שלאחרונה פשט ברבים השם 'אוכל נשמה , ' לציון המטעמים הערבים לחכם של שחורים ? שמא נתחיל לכנות את החמין ( טשולנט ) האשכנזי , את הקוסקוס המרוקני או את המלווח התימני — ' אוכל נשמה יהודי ? ' וכי רק ההידמות לפולקלור המוסיקלי או הקולינרי הכושי אמריקני תתן זכות קיום למוסיקה העממית היהודית ולמטבח היהודי המסורתי ? והלא חיקוי גל האופנה שעליו רוכבת לאחרונה תרבות השחורים בארצות הברית התחיל עוד לפני כן , עם השתר...  To the book