|
|
ולפיכך מוכרחים הללו [ בעלי הרמז , הדרש והסוד , כלומר המשוררים , מ . ב . י [ . לברוח מן הקבוע והדומם בלשון , המתנגד למטרתם , אל החי והמתנועע שבה . אדרבה , הם עצמם מחויבים להכניס בה כל רגע - על פי מפתחות מסורות בידיהם - תנועה בלתי פוסקת , הרכבות וצירופים חדשים . המילים מפרפרות תחת ידיהם : כבות ונרלקות , שוקעות וזורחות כפתוחי החותם באבני הדושן , מתרוקנות ומתמלאות , פושטות נשמה ולובשות נשמה . בחמר הלשון בא על-ידי כך חילופי משמרות והעתק מקומות . תג אחד , קוצו של יו - ד" והמילה הישנה זורחת באור חרש . החול מתקדש והקודש מתהלל . ח . נ . ביאליק , '' גילוי וכיסוי בלשון" כשהמילה תהפוך לגוף והגוף יפתח את פיו ויאמר את המילה שממנה נוצראחבק את הגוף הזה ואלין אותו לצדי . חזי לסקלי , "שיעור עברית הא , " מתוך העכברים ולאה גולדברג ( מופיע כמוטו של שתהיי לי הסכין , מאת דויד גרוסמןו . הברקה מאישון
To the book |
|
|