הרץ הערפילי מדווח לאהרון בקשר ומקבל ממנו הוראות . הוא חוצה את ים הדם בסירת נייר מקופלת וקושר את ספינתו אל שיח מוכה שידפון . שכבה דקה של אפר או של כפור יבש ונצפד מכסה את האדמה הצוננת . הוא "מתקדם בזהירות על אדמה קפוצה , במכתשים אפורים צהבהבים ירחיים , אהרון לאהרון לא תאמין איך שזה נורא פה , עבור" . ( 292 ) המקום הנורא הזה הוא חלק ממוחו של אהרון : "הר קטן ושמן עם עין קטנה פקוחה למחצה במרכזו , וזוג שפתיים דקות וקפוצות , ויבלות קשות ויבשות דבוקות אליו , מרכז הזיכרון ומרכז הצחוק ומרכז המילים ומרכז הספורט , ואולי גם מרכז האהבה ומרכז האושר , הכול דבוק בה , תלוי רק בה" . ( 290 ) פעם היה שם גן ערן : "הכול היה פה מלא חיים , השיחים לבלבו ושפעו , ארבעה נהרות זרמו פה , כחולים וצלולים" . ( 292 ) ובעצם יש כאן שני גנים המתמזגים לגן הפנימי של אהרון : גן העדן של ספר בראשית ( על ארבעת נחרותיו , כמספר הנהרות שחרבו אצל אהרון , ( וגנו של הענק מסיפורו של אוסקר ויילד שלבלב רק בזכות הילדים ; ה"בראשית" של אהרון , הוא גן העדן של ילדותו , הימים שבהם הלך לגן-חוה ( אמנו ? - עוד הצלבה בין גן עדן לילדות ) והגננות קרא...
To the book