מארכס על היהדות ויהדות במארכס

נא ] שעה קשה היונה זו בתולדות מאבקם של יהודי גרמניה לשיווי זכויותיהם כשעמד קארל מארכס בן העשרים וחמש והשמיע קולו בוויכוח על שאלת היהודים . כבין הפטיש והסדן נתונים היו יהודי גרמניה זה שני דורות . מצד אחד העיק עליהם העול הנורא של כל מיני גזירות והגבלות , שהשפילו כבודם , רוששו מעמדם ועיוותו רוחם . מצד שני נראתה קרן אורה של תקווה לפריקת העול הזה אם יקבלו עליהם עול מלכות ואחדותה ואחידותה , ויזנחו את כל אוצרות התרבות שבהם ועליהם חי העם היהודי מאז ומקדם . באיזו משתי הסכנות האלה יכלו לבחור 1 אחדותה אחידותה של המדינה היתה אז אליל הזמן , שהכול כרעו והשתחוו לפניו , כחופשי בדעות כשמרני , איש הימין כאיש השמאל , ואפילו הגדול שבידידי היהודים לא יכול היה לטעון כנגדה . משכילי היהודים גופם , הנענים והמתלבטים , האמינו אף הם , כבני דורם , באידיאל זה של אחדות הפנים של המדינה , וכיהודים ציפו שהגשמתו של אידיאל זה תגאל אותם מכל צרותיהם . בכל להט ערגונם לחירות נמשכו אל התקווה הזוהרת , כשהם מקריבים לפניה את כל מה שהדמיון הגרמני עשוי לדרוש : לשון ובית ספר ואוטונומיה — כל מה שיש בה כדי לפגום בחדגונותה של המדינה ;...  To the book