נפתלי טוקר / "משדה חרוש עולים זכרי דברים"

א הגיון מיתודולוגי עתיד להתבהר כעומד ביסוד התחלקות השירים למחזורים בספרו של אבא קובנר "אל . " תחומי התענינות שונים מפרנסים כל מחזור ומחזור . הדרכים והנסיבות שבהם עולים וצפים הענינים עשויים אף הם להיות רכיבים , המייחדים כל מחזור ממישנהו . וכך לגבי אופן היקלטותם , ובמידה מסויימת , אופי סידורם למערך של שיר . כל מחזור מבליט מתוכו כוונות של שונות ושל התחדשות . ממחזור מראות טבע סמוכים ועכשוויים שמאחורי המעטה האידילי שלהם חותרים אימי העבר . אלו מראות גשמים ראשונים , אדמה המתהפכת בסכין המחרשה , מעוף צפרים , שזיקת המשורר אליהם היא כמשקיף , אוהב טבע , המתענג על כל פרט שבנופם הרענן , עד שלפתע בוקע פחד נטול הסבר ' : פתאום עמוק פה שקט נערי . פתאם חולפת הדמות המוכה , הערופה , או מסתבר פתאום שמשהו אינו כשורה . אין זאת אלא רחשים עמומים העולים מקולות יער . שדה שלא תם משחק בו המחבואים . "אל" הוא מחזור שני של שירים אמירתיים , שאינם מתאמצים להסוות את זכרי הדברים העולים משדה חרוש , יוצרים באופן גלוי יחסי השוואה בין המתהווה כאן ועכשיו , במישור האישי ושל הזולת , לדמוניה שרחשה בפעולת העבר . תהיה הפעם הודאה בר...  To the book