זיוה שמיר / הצופה לבית ישראל

א במעלה המצפור העומד למרגלות המצפור , לא יוכל להקיף במבטו ארץ ומלואה . לעיניו יתגלו רק אותם הפרטים , שחוג ראייתו הצר יכול להכילם : אבנים וקלומיות דשא , איצטרובלים , שנשרו מעצי האורן וגוני השלכת של עצי הדולב . ככל שיעפיל ויגביה אל מרומי המצפור , כן ילכו הפרטים ויתעלמו מעיניו , גוניהם יטשטשו ויתערבלו , עד שיאבדו כליל ויהפכו לכתמים אמורפיים , חסרי פשר . לזלף אובדן הפרטים , ילך חוג ראייתו של הצופה ויגדל , עד שלנגד עיניו יזנק אופק רחב ומפולש , מסוף העולם ועד סופו . דינו של הצופה המשורר , בקובץ שיריו החדש של אבא קובנר ' ] תצפיות , [ ' כדין המטפס במעלה המצפור . כמוהו , הוא רואה את המציאות בכל פעם מזווית ראייה שונה ומטווח ראייה חדש , ההולך ומתחלף תדיר . יש שהוא מתבונן במושאי הצפייה מן הצד , מטיל אלומת אור בודדת על אוביקט מרוחק , ויש שהוא מקטין את רדיוס הצפייה וקרב אל המציאות , ממש רוכן וגוחן מעליה , בוחן את מרכיביה כמדען במעבדתו . יש שהוא מגביה וחג חוגה רחבה , עד שדאייתו מקפת עולם שלם , ויש שהוא מכוון את משקפתו מגבוה וממקד את משקפתו אל עבר פיסת מציאות צרה מתוחמת . בכל מקרה , נותרת בקורא תחושה...  To the book