הפואימה החדשה של אבא קובנר 'להקת הקצב מופיעה על הר גריזים' היא קודם כל , ובאמת , הופעה של להקת קצב . היא להקה - קולות שונים מעורבים בה בנוסח ג'אז פרוע , כשפעם בפעם נוטל אחד מהם את המוטיב הראשי ומעבד אותו , מענה אותו , מפתל אותו , זועק אותו או לוחש אותו . היא כולה קצב - קצב מודרני , פרוע , ועם זאת נתון לחוק היות ניגודו עמו , קצב מהפנט וסוחף , קצב של סינקופות , קונטראפונקטים עם הרבה הרבה כלי הקשה . אבל להקת הקצב , כדין להקות קצב בימינו , מופיעה . היא חיה את הופעתה עד תוךתוכה של פעימת דמה . היא חיה מול שומעיה , למענם , לכובשם ולהיכנע להם , לדובבם , להביאם לידי קצב משלהם , זעקה משלהם . והיא מופיעה על הר גריזים , בשכם , בנבלוס , בעיבל מול גריזים . בממש של ארץ והיסטוריה , של עם מול עם ואיש מול איש , ותאווה מול תאווה , ואשם מול אשם . זהו , איפוא , קודם כל ספר של שירה עזה . העברית משילה את קליפותיה ובשרה החי שותת . המלים נדהמות לגלות זו את זו בשכנות מפתיעה והדף שמח בשמחתן . יש קסם בלתי מודע לצליל השיר ויש מאגיה לצורתו , לעצם צורת העמדת אותיותיו , פעמים גם אות לעצמה , פעמים נקודת הפסק לעצמה . ה...
To the book