דן מירון / הפואימה החדשה של אבא קובנר

שלוש השירות הראשונות של אבא קובנר - 'עד לא אור / 'פרידה מהדרום' ו'המפתרז צלל' - הביאו אל השירה העברית הצעירה של שנות ה'מאבק' ומלחמת השחרור ( שלושתן נתפרסמו בין השנים 95 ו-ו 947 ו ) עוז ביטוי ורוחב השגה , שלא נמצאו בה כמותם . ב'עד לא אור' - יצירת הביכורים , שהדהימה בכוחה ובבגרותה - וב'המפתח צלל' נקבע , אולי , ההישג השירי העז והמובהק ביותר שבספרות , שנולדה מתוך חורבן יהדות אירופה . שירת החורבן של אורי צבי גרינברג בכל שגבה ועוצמתה , היא שירת המקונן העומד מחוץ להתארעות הקטסטרופלית גופה . עובדה זו ניכרת לא רק בתכנים של השירים שב'רחובות הנהר , ' אלא אף בערכי המקצב , הצליל , החרוז והלשון הגלומים בהם . שבכולם ניכרת הרחבות הגדולה , הכבדות והבהירות , הנולדות מן הראות המסכמת , המפרשת את השואה שבהווה במסגרתה של היסטוריוזופיה לאומית מקיפה . משום כך אין שירים כגון 'כתר קינה לכל בית ישראל' עשויים להכניס את הקורא בהם אל לב חווית הבלהה והגבורה כדרך שיכניסוהו לתוכה פרקי היער והביצה ב'עד לא אור , ' או תאורי רחובות הגיטו הריקים , שאלפי עיניים ניבטות בהם מבעד לחרכי התריסים המוגפים ב'המפתח צלל . ' שירי הגיט...  To the book