א . שינוי כיוון אידיאולוגיה ופסיכולוגיה הם שני מרכיבים רבי עוצמה ביצירותיו של א . ב . יהושע . אידיאולוגיה משמע בשורה רעיונית אוניברסלית , או פוליטית , שהמחזה , הסיפור , הרומן , נושאים עמם . פסיכולוגיה , משמע פנייה לתיאור מורכבות נפש האדם , מניעי פעולתה המסובכים . האחת קובעת את הכתיבה בתחום המגויס , לצורכי השמעת חזון אמנות לשם חינוך . השנייה פונה למתחולל בנפשם של גבר , אישה או ילד , כדי לרצות את הקורא , מבלי כוונה לחנכו ; עניין לה בייחודה של ההבעה האמנותית , עניין לשמו . בהתבטאויותיו במאמרים ובראיונות מבחין יהושע היטב בין מסה רעיונית , שכל כולה הצעת ערכים , אידיאות , דרכי הגשמה ופעולה ובין יצירה ספרותית , שתיאור מעשי אנוש הוא יעדם הראשי . בכל הכרוך בפועלו הספרותי של יהושע עצמו מובלטת בדבריו התכלית של סיפור לשם סיפור , ולא סיפור לשם חינוך , הכוונה והשפעה . אף על פי כן קל לגלות בכל יצירתו הסיפורית , כפי שתואר לעיל בסיכום הביניים , את הכמיהה להיות צופה לבית ישראל , לתינוי בעיותיו המיוחדות , להזהירו בפני הצפוי לו , או להתריע על מה שכבר אירע לו , במישורים הטומנים בחובם סכנה לקיומו הממשי , או...
To the book