פרק שמיני: נסים אלוני - טקסי התבגרות

א . שלושה סוגי סיפורים נסים אלוני ידוע , בעיקר , כאחד המחזאים הראשונים במעלה של התיאטרון העברי . לסיפוריו שהופיעו ברציפות במשך כשמונה שנים , משנת 1948 ועד לשנת , 1956 ובהפסקות גדולות אף לאחר מכן , הוקדשה רק מעט תשומת לב . גרם לכך פיזורם של הסיפורים בבמות שונות , בלי שרוכזו בספר . רק ארבעה מן הסיפורים הופיעו במקובץ בספריית "תרמיל . " רבים מהם ראו אור בעיתון " במחנה" וניתן לתופסם כסיפורים "מחנכים , " המותאמים לאופייה של הבמה בה נתפרסמו , ולא כיצירות בנות קיימא . במידה רבה הביאה הצטיינותו של אלוני כמחזאי להשכחת יכולתו כמספר ; שכן מחזותיו נחשבו לעיקר , ואילו הסיפורים נתפסו כשלב מוקדם ביצירתו , או כעניין נספח , טפל . אולם העיון בסיפורי אלוני עשוי לגלות , כי רבים מהם מצטיינים ברמתם הסיפורית . יתר על בן , ההסתכלות בסיפוריו כבמכלול אחד , עשויה לגלות בהם דפוסי עומק משותפים , שניתן ללמוד מהם גם על סגוליות המחזות שכתב . את סיפוריו של אלוני נוכל לחלק לשלושה סוגים עיקריים : סיפורי השכונה , סיפורי מלחמה וסיפורי בדיה ואגדה . השניים הראשונים הם בעלי רקע מזוהה בזמן ובמקום . הרקע של סיפורים כמו "הינשוף ...  To the book