פרק שביעי: משה שמיר

א . "מאגדות לוד" בשני תחומים הראה משה שמיר את מלוא יכולתו הסיפורית : בסיפורת עדות , ובסיפורת היסטורית . בצדק זכו "במו ידיו - פרקי אליק" ו"מלך בשר ודם" במוניטין כיצירות מופת בספרות הארץ ישראלית . הצד השווה שנתגלה בין שני סוגי הסיפורת , שהאחד עניינו בהווה והשני בעבר הרחוק , הוא ביכולתם לעצב מחדש חומרי גלם שניתנו לכותב מהחוץ . נראה שלא הבדיה , המתונה או המופלגת , היא מבצרו של משה שמיר , אלא המעשים שחוקיותם נתונה להם לא מידיו של המספר . גם ב"במו ידיו" נרשמו פרשיות ממשיות מחייו של האח שנפל , וגם ב"מלך בשר ודם" היו עלילותיו של אלכסנדר ינאי וחוכמתו של שמעון בן שטח כמסגרת נתונה שעל הסופר להסתגל אליה . הסיפור " מאגדות לוד" שייך לסוג של סיפורת העדות : " לפני חמש שנים , באחד מימי הקיץ של שנת , 1952 ירדתי מן הרכבת בלוד , ובעוד זו ממשיכה דרכה לתל אביב , פניתי לי ויצאתי מן התחנה אל בין בתיה של לוד , ועמדתי להמתין שם לאוטובוס שיקחני לרמלה 1 ... 1 בשל חישוב טעות , ובשל עצלות , ובשל אותה תכונה ארורה שבי , המצורפת מבושה יתירה ומגאווה גם יחד — עברו עלי שתי שעות תמימות , עד שהתברר לי , לתימהוני ולרוגזי ו...  To the book