פרק חמישי: תקומה על גבי שואה

א . זה על גבי זה תבנית המסע היא צורה אדנותית בסיפורים , בנובלות וביומנים של אהרן אפלפלד . יצירותיו ניתנות כסיפור נדודים או כהתקדמות גורלית מתחנת חיים מוקדמת לחברתה המאוחרת . תבנית זו נשמרת מתוך תשומת לב לתאריכים , לחילופי עונות גם ב"מכוות האור" וגם בכל אחת משתי הנובלות המצטרפות זו לזו תחת הכותרת "הכתונת והפסים . " מתן קורותיה של קבוצת נערים מן המחנות לחוף איטליה לחוות עליית הנוער , הסמוכה ליפו , מחייב התייחסות של מוקדם ומאוחר . כך גם תיאור חייה של צילי בזמן השואה עד לעלייתה ארצה , ניתן במתכונת ברורה של ראשית המעשה ואחריתו . גם סיפורו של בארטפוס בן האלמוות נענה לאותו דגם . אנו לומדים על חייו ועל חיי אשתו ובנותיה מתאריך לתאריך . בפרטי התיאורים מצויות אמנם חזרות לאחור , בעיקר בסיפורה של צילי , אך לא מדובר בכתיבה בשיטת זרם התודעה , או נוסחת החלום המערבבת את סדר הזמנים . גם פרקי המשנה בשלוש היצירות , בעת שהם מעלים מפגשים עם , העבר , מקיימים רצף של תנועה בלתי מעוכבת בזמן . בעת ובעונה אחת נענית כתיבתו של אפלפלד גם לתפיסת רצף של מקבילות בבואתיות , זו בצד זו . אופייה הפיוטי של יצירת אפלפלד , הנ...  To the book